(1) 
אָמַר (רַבָּה) אָמַר רַב נַחְמָן אהֶחְזִיק בַּחוֹלְסִית קָנָה מְצוּלָה פְּשִׁיטָא דְּהָא אָמַר שְׁמוּאֵל מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת וְכוּ׳ מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּסַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא אֲבָל הָכָא הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד קָא מַשְׁמַע לַן.:
אָמַר (רַבָּה) אָמַר רַב נַחְמָן אהֶחְזִיק בַּחוֹלְסִית קָנָה מְצוּלָה פְּשִׁיטָא דְּהָא אָמַר שְׁמוּאֵל מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת וְכוּ׳ מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּסַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא אֲבָל הָכָא הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד קָא מַשְׁמַע לַן.Rabba actually said that Rav Naḥman said: If one sold another a sand field and a pond, and the buyer took possession of the sand field, he has also acquired the pond. The Gemara asks: This is obvious, as Shmuel says: If one sold ten fields to another in ten different regions, once he takes possession of one of them, he has acquired them all. The Gemara explains why Rav Naḥman’s statement was nevertheless necessary: It is necessary lest you say that there, in the case of the ten fields, the land is all located in one geographic block with a single use, and therefore all the fields are acquired together. But here, in the case of the sand field and the pond, this, the sand field, has a distinct use, and that, the pond, has a distinct use, and therefore taking possession of one of them should not effect acquisition of the other. Therefore, Rav Naḥman teaches us that if the buyer took possession of the sand field, he has acquired the pond as well.
ממל אמר רבבא5 בר ממל מפרכתא:
בתולות אמר ר׳ יוחנן כלונסות של-ארז שמעמידין בהן את הקורה:
[עבירין]6 כובשי7:
גלגל [חומרתא]8:
קורה קורה:
תנו רבנן המוכר את בית הבד מכר את הסירים9 ואת היקבים ואת המפריכות מכר את הריחים התחתונה אבל לא את העיליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר את [העבירין]10 ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה11:
1. העכירים- כך בערוך (עכ״ר ב׳). דפוסים: העבירים : גם בכתבי היד אינו ברור.
2. לו: חסר בדפוסים .
3. שבתוכו: כ״י נ , דפוסים. כ״י סוטרו : ״שבתוכה״.
4. הרי: כ״י נ , דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י סוטרו .
5. רבבא: וכן כ״י נ . דפוס קושטא : רב בבא . דפוסים : א״ר אבא .
6. עבירין: כבמשנה. כ״י סוטרו (כאן): ״עבידין״. כ״י נ : ״עבידים״. דפוסים: עבירים .
7. כובשי: כ״י נ , דפוסים: ״כבשי״.
8. חומרתא: כ״י נ , דפוסים. כ״י סוטרו : ״הומרתא״.
9. הסירים: וכן כ״י נ , דפוס קושטא , וכן בר״י מיגאש: ״בית הסירים״. דפוסים : הנסרים , כבמשנה הבאה והברייתא שם. וכן בפירוש רשב״ם כאן ובר״ש (טהרות י:ח).
10. העבירין: כבמשנה. כ״י סוטרו (כאן): ״העבידין״. כ״י נ : ״העבידים״. דפוסים: העבירים .
11. קורה: דפוסים: הקורה .
12. לא: חסר בדפוסים .
13. את הנסרים: כ״י נ , דפוסים: ״נסרין״.
14. בית היקמים, יקמים: וכן בר״י מיגאש (בשמו בשטמ״ק) ושם פירש. וברשב״ם בשם גירסת התוספתא. כ״י נ , דפוסים: בית היקבים, יקבים .
15. לא: חסר בדפוסים .
16. המספקות: דפוסים: ולא את המספקות .
17. לו: כ״י נ , דפוסים.
18. את: חסר בכ״י נ , דפוסים.
מתני׳. המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל וכו׳. ים, טלפחא. היא שקורין לה אל עדסא [=העדשה], והיא כמו אבן של ריחים בנויה על גבי איצטבא שעליה טוחנים את הזיתים. ממל, מפרכתא. והיא הריחים העליונה שמהלכת על הזיתים וטוחנת אותם. בתולות, כלונסות של ארז. שמכניסין אותן תחת הקורה ומעמידין אותה עליהם בשעה שמגביהין אותה מעל הקופות של זיתים. עכירים, כבשי. הן כמו לוחים ועצים שנותנין אותן על הקופות של זיתים וגם על הענבים הדרוכים כדי שתרד עליהם הקורה וכובשת אותם ומוציאה כל מה שבתוכם. גלגל, חומרתא. והוא העץ המגולגל המעלה את הקורה שקורין לו אל מגזל [=הפלך].
1מתניתין: ולא את השקין ואת המרצופין מפני שאפשר בסלי בסרים שמכניסים בהם הזתים ודורכין עליהם המפרכות וזה שאמרו מכר הנצרים והיקבים וכולן מקלפי דקלין. המוכר את המרחץ מכר בית הנסרים. הנסרים הם שמניחים אותם על הדוד הגדול שבו המים החמים פעמים שאינם רוצים שיצא מהם הבלא למרחץ ומכסים אותו בהם והבית שמצניעים הנסרים בתוכו הוא מכור עם המרחץ.
2וכן בית הספלים בית הוילונות לקנח בהם הרוחצים או יריעות שעושים מהם וילון לרוחצים שהם ישנים שם אחר הרחיצה והבתים שהם ישנים בם נמכרים שהם נזכרים על שמם אבל לא הכלים עצמם מפני שמשתמשין בהם תשמישים אחרים שלא בשעת הרחיצה ואינם מיוחדים לאותה מלאכה בלבד אבל הבריכות שמכניסים בהם המים למרחץ ואת בית כינוס העצים שאינם מכורין גם אלה מפני שיש להם שם בפני עצמו כמו שפירשתי בבית המרחץ ובית הבד במכירת החצר ועוד שאין תשמישן מיוחד למרחץ בלבד כי לכל צרכיו הם מספיקין ואפילו ייחד אותם למרחץ.
1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
2. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
מתני׳ המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל. והיינו בד עצמו דקא מפרש ואזיל ואת הבתולות אבל לא עממין ולא את הגלגל ולא את הקורה וכל הנך דכת׳ דקתני בהן מכר קבועין הן ואינך דאינן מכורין בכלל בית הבד מטלטלין הן ובזמן שא״ל הוא הבית של בד וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ודווקא הני דצריכי לבית הבד אבל שאר תשמישת׳ שהיו מונחים בתוכו להשמר אינן מכורין. ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה. מאי ים טלפחא היא עריבה שקורין מייט עגולה כעדשה ועדשה קרי לה בברייתא במסכת ע״ז עדשין מתרגמי׳ טלופחין. מאי ממל. אמר ר׳ אבא בר ממל מפרכת׳ אבן נקובה שמכבסין בה עץ ומפרכין בה את הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת. ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים ולפי שהוא עיקר תשמישי בית הבד הוא מכור בכלל בית הבד ואע״ג דמיטלטל. בתולות א״ר יוחנן כלונסות של עץ שנעוצין בארץ בראש הגת מיכן ומיכן ונקובים זה כנגד זה ונתונים בריחיים מזה לזה ומעמידין על הבריחיים עבידין כיבשי נסרים נתונים על הזיתים בבית הבד שמורידים הקורה עליהן לכובשו ומשום דמיטלטלי לא מזדבני. גלגל חומרתא שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה. קורה דמתניתין היינו קורה במשמע שגם בכל קורים לה כן:
[שם]
ת״ר המוכר את בית הבד מכר את הנסרים הנתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכבד הקורה עליהם ומכובדים וקבועים הם. ובתוספתא גרסי׳ מכר את היצרים ונראה דנצרים גרסי׳ והיינו עקל בית הבד שקושרין בהן את הזיתים שלא יתפזרו ואת היקבים היינו ים שחקוקה ועשויה כמין יקב כדכתיב והשיקו (את) היקבים תירוש ויצהר. והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב. ואת המפרכות היינו ממל דמתני׳. מכר את הריחיים התחתונה הקבועה היא וטוחנת בה זיתים שבתחלה מפרכין אותם במפרכות היינו ממל דמתני׳ ואח״כ טוחנים בריחיים ואחר כך עוצרין אותו בבית הבד. אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין. ה״ג באלפס בין כך ובין כך לא מכר את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקודה ולא את הסקין ולא את המרצופין. ולפי גירסא זו פליגא אמתני׳. שקין ומרצופין לשאת בהן זיתים לבית הבד אלא שהמרצופין הם של עור ושקים מנוצה של עזים. ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא ע״ש הקורה:
ת״ר המוכר את בית הבד מכר את הנסרים הנתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכבד הקורה עליהם ומכובדים וקבועים הם. ובתוספתא גרסי׳ מכר את היצרים ונראה דנצרים גרסי׳ והיינו עקל בית הבד שקושרין בהן את הזיתים שלא יתפזרו ואת היקבים היינו ים שחקוקה ועשויה כמין יקב כדכתיב והשיקו (את) היקבים תירוש ויצהר. והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב. ואת המפרכות היינו ממל דמתני׳. מכר את הריחיים התחתונה הקבועה היא וטוחנת בה זיתים שבתחלה מפרכין אותם במפרכות היינו ממל דמתני׳ ואח״כ טוחנים בריחיים ואחר כך עוצרין אותו בבית הבד. אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין. ה״ג באלפס בין כך ובין כך לא מכר את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקודה ולא את הסקין ולא את המרצופין. ולפי גירסא זו פליגא אמתני׳. שקין ומרצופין לשאת בהן זיתים לבית הבד אלא שהמרצופין הם של עור ושקים מנוצה של עזים. ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא ע״ש הקורה:
[שם]
מתני׳ המוכר את בית המרחץ בית שעשוי בו לרחוץ ושלשה בתים הן זה לפנים מזה. כדאמרי׳ בפ״ק דשבת פנימי לרחיצה. חיצון שעומדין שם במלבושים. בינוני שפושטין שם בגדיהם. ובתוספתא קתני שם בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימיים ובתים החיצונים לא מכר את הנסרים הנתונים ע״ג קרקע של מרחץ ועומדין עליהם הרוחצין שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהם ומשום דמיטלטלי לא מזדבני. ולא את הספלים לתת בהם מים לרחוץ. והרב רבינו ברוך מארץ יון כתב ולא את הספסלים שעליהם מפשיטין בני אדם בגדיהם ולא את הוילאות מסך כנגד הפתח אי נמי בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המגזרות שלמים דהיינו ברכות מים שנותנים מים למרחץ ולא את האוצר של עצים שהיו לחמם בהם את המרחץ דהיינו טעמא אלו תשמישין מיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל:
מתני׳ המוכר את בית המרחץ בית שעשוי בו לרחוץ ושלשה בתים הן זה לפנים מזה. כדאמרי׳ בפ״ק דשבת פנימי לרחיצה. חיצון שעומדין שם במלבושים. בינוני שפושטין שם בגדיהם. ובתוספתא קתני שם בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימיים ובתים החיצונים לא מכר את הנסרים הנתונים ע״ג קרקע של מרחץ ועומדין עליהם הרוחצין שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהם ומשום דמיטלטלי לא מזדבני. ולא את הספלים לתת בהם מים לרחוץ. והרב רבינו ברוך מארץ יון כתב ולא את הספסלים שעליהם מפשיטין בני אדם בגדיהם ולא את הוילאות מסך כנגד הפתח אי נמי בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המגזרות שלמים דהיינו ברכות מים שנותנים מים למרחץ ולא את האוצר של עצים שהיו לחמם בהם את המרחץ דהיינו טעמא אלו תשמישין מיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל:
[שם]
ת״ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים שמצניעין בו את הנסרים לאחר הרחיצה ואת בית היקבים. יש מפדשים חדר שמצניעין בו גיגיות שמשימין בה מים חמין. וי״מ יקבים הוא כעין סודר שמעטפין בו ראשם מפני חום המרחץ. ואת בית הספלים. אי נמי ספסלים. ואת בית הוילאות. וכל הני בתים מיחברי למרחץ אבל לא את הנסרים עצמן דמיטלטלים ולא יקבים עצמן ולא ספלים עצמן א״נ ספסלים ולא הוילאות עצמן. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא את בית כניסת עצים לא מכר לו את הבית ולא את העצים. ואם א״ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. וכל תשמישיו לטפויי אתא בריכו׳ ואוצרו׳ של עצי׳ דהוו תשמיש למרחץ פורת׳ וכדמפ׳ לקמן שכתב לו מצרי׳ החיצוני׳ והנך בתוך מצרי׳:
ת״ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים שמצניעין בו את הנסרים לאחר הרחיצה ואת בית היקבים. יש מפדשים חדר שמצניעין בו גיגיות שמשימין בה מים חמין. וי״מ יקבים הוא כעין סודר שמעטפין בו ראשם מפני חום המרחץ. ואת בית הספלים. אי נמי ספסלים. ואת בית הוילאות. וכל הני בתים מיחברי למרחץ אבל לא את הנסרים עצמן דמיטלטלים ולא יקבים עצמן ולא ספלים עצמן א״נ ספסלים ולא הוילאות עצמן. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא את בית כניסת עצים לא מכר לו את הבית ולא את העצים. ואם א״ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. וכל תשמישיו לטפויי אתא בריכו׳ ואוצרו׳ של עצי׳ דהוו תשמיש למרחץ פורת׳ וכדמפ׳ לקמן שכתב לו מצרי׳ החיצוני׳ והנך בתוך מצרי׳:
נ. ומסקנא דאמר רבא אמר רב נחמן מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה קנה חולסית. מאי חולסית ומאי מצולה. מקום שמוציאין ממנו חול ונקרא חולסית, ואחריו עומק של מים ונקרא מצולה. ואמרינן פשיטא דהא אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ומתמהינן הכי השתא התם סדנא דארעא חד הוא. כלומר עיקר קרקע עולם שכל השדות אדוקין בו אחד היא, וכיון דכולהו שדות חדא תשמישתא נינהו סדנא דארעא משוי להו לכולהו כחדא שדה, אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קני חדא בחזקה דאידך, דלא אלים סדנא דארעא לשווינהו כחד דוכתא. ואיכא לפרושי נמי התם עיקר תשמישא דכולהו ארעאתא חד הוא, אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קני. קמ״ל. דאפילו היכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד נמי קני חדא בחזקה דאידך. והוא שהחזיק בה לקנות אותה ואת חברתה. ואין צריך לומר גבי שני בתים דתרויהו חדא תשמישתא נינהו. ודוקא היכא דדעת אחרת מקנה אותן. והוא שנתן לו דמי כולן, כדאוקימנא לדשמואל בפ״ק דקדושין (כז,ב). וכ״ש במתנה דלא שייכי בה דמים. אבל במכר היכא דלא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. וה״ה במחזיק בנכסי הגר דאין דעת אחרת מקנה אותן, אפילו שני בתים זה לפנים מזה החזיק באחד מהן לקנות את שניהן אותו קנה חבירו לא קנה, ואפילו בשתי שדות ומצר אחד ביניהן כדאיתא בפרק חזקת (לעיל נג,ב):
ו. המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבירין ולא את הגלגל ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה. קסבר לא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. ורבנן סברי אין הכי נמי מיהו בית הבד זבין ליה בד עצמו לא זבין ליה. וקיימא לן כרבנן. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דהא אסיקנא להא דרבי אליעזר בפירקא דלקמן (עח,ב) בשיטה, אלמא לית הלכתא כוותיה. (ואהיים) [והים] וממל וכולהו הנהו בגמרא מפרש להו כדבעינן לפרושי לקמן.
וכי תימא מכדי כולהו מתשמישי בית הבד נינהו ולא סלקא תשמישתיה דבית הבד אלא בכולהו, מאי שנא ים וממל ובתולות דמכורין ומ״ש עבירין וגלגל וקורה דאינן מכורין. מסתברא דהיינו טעמא משום דלאו כל בית הבד שכיח ביה כולהו תשמישין דצריכי ליה, אלא איכא בית הבד דלא מטיא ידא דמאריה לאזמוני ביה כולהו מאני תשמישתיה וסמיך במקצתייהו אשאלה ואשכירות למישל ולמיגר מאחריני, וקים להו לרבנן דאפילו בהנך דלא מכפל מרייהו לזמוני ביה כולהו מאני תשמישתיה לא סגיא דלא מזמין בגויה ים וממל ובתולות משום דלא חשיבי וזילי דמיהו וטרח לזמונינהו ולא סמיך אשאלה ושכירות אלא בהנך דיקירי דמיהו, ואמטול הכי לא סמכא דעתיה דלוקח אלא אהנך תשמישין דשכיחי בכל בית הבד. הילכך הנך דסמכא דעתיה דכל לוקח עלייהו מזדבני, אבל שארא אע״ג דהוה ידע דשכיחי ביה כולהו בהאי בית הבד לא מזדבני, דיד בעל השטר על התחתונה ולא זבין ליה אלא בפחות שבתשמישין דשכיחי בבית הבד.
וכי תימא ומאי שנא גבי בית הבד דזבין מקצת תשמישתיה מסתמא ואע״ג דמיטלטלי, ומאי שנא גבי בית וחצר ומרחץ ועיר דלא מזדבן מידי ממאני תשמישתייהו. מסתברא דשאני תשמישתיה דבית הבד, דכיון דלאפוקי משחא קאי, לא חזי לאשתמושי ביה כלל ואפילו על ידי הדחק אלא בהדי מאני תשמישתא. הילכך (מ)הני תשמישתא דשכיחי בכל בית הבד כגופיה דבית הבד דמו, וכי נחית לוקח אדעתא דידהו נחית, ואמטול הכי מזדבני. ואין צ״ל גבי שדה לענין אבנים שהן לצרכה וגבי קנים שבכרם שהן לצרכו דאיכא תרתי, חדא מהאי טעמא דאמרן, ועוד דמחתן אבנים ומוקמי קנים במקום תשמישייהו. ואלו בית וחצר ומרחץ ועיר כולהו מאני תשמישתייהו לאו מעיקרא תשמישי הדבר המכור נינהו אלא צורך חיותא דאינשי נינהו. תדע דכולהו לדירה בלחוד קיימי ואפשר למידר בהו ע״י הדחק בלא מפתח ובלא מכתשת ובלא ריחים. דאיפשר לאיתויי להו קימחה טחונה מדוכתא אחריתי. מפתח נמי לאו מעיקרא תשמישי דידה הוא, דכל כמה דקאי בגויה דביתא לא צריך מפתח. מרחץ נמי, אע״ג דלרחיצה קאי והני תשמישי כולהו מעיקר תשמישי המרחץ נינהו, לאו מילי דאורחיה דבעל המרחץ לאזמונינהו נינהו. דאי עשאו לעצמו לא מייחד ליה מאני תשמישתיה למשבקינהו בגויה אלא כי צריך ליה מייתו ליה למגו ביתיה, ואי לשכר כיון דיקירי עליה לאו אורחיה לאזמוני ליה מאני תשמישתיה לשוכר אלא איהו מוקי לנפשיה לזמן שכירותיה וכי שלים זימניה שקיל דידיה ואזיל.
ומ״ש גבי בית הבד דאע״ג דעביד לשכר נמי אמרת דלא סגיא דלא מזמין ליה מאריה מקצת מאני תשמישתיה דזילי דמיהו. שאני בית הבד, דכיון דלא אפשר לאשתמושי ביה בני אדם הרבה בזמן אחד זה בפני עצמו וזה בפ״ע משום דלא מספיק להו בית הבד, אלא [אי] משתמשי ביה כחדא לא משתמשי ביה אלא בשתוף, לא צריך כלים הרבה ממין אחד. אבל מרחץ, דעביד לאשתמושי ביה כמה בני אדם כאחד, וכל חד מינייהו צריך לאזמוני ליה מאני כל מינא ומינא, טריחא ליה מילתא לבעל המרחץ לאזמונינהו משום דנפישי דמיהו. ועוד דכיון דתדירא תשמישתיהו עבידי דמתברי ומיתכרי ומגנבי. אלא כי מוגר להו בלא מאני תשמישתיה הוא דמוגר להו. וכיון דלאו מידי דשכיח ליה לבעל המרחץ ברוב מרחצאות נינהו לא קני להו, דלאו אדעתא דידהו קא נחית, כדברירנא טעמא גבי שאר תשמישי דבית הבד דלא מזדבני בהדיה.
וכי תימא אי טעמא דמפתח דלא מזדבן בסתמא אגב ביתא משום דלאו מעיקר תשמישי דידה הוא, אמאי לא משנינן הכי אליבא דרבי מאיר. היינו טעמא דכיון דלרבי מאיר דאפילו במידי דאכתי לא אשתמש ביה לדבר המכור ואיפשר דאכתי לא צריך ליה כיון דמתקן להכי מזדבן בהדיה, כל שכן במידי דצריך ליה והוה משתמש ביה ואתי דמזדבן בהדיה:
נא. הרי אמרו המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה, ים טלפחא. והוא כלי עשוי כמין עדשה והשמן יורד מן הגת לתוכו, ולפיכך נקרא ים לפי שהמשקין מתכנסין לתוכו. תדע דגרסינן בסוף ע״ז (עה,א) הדפין והעדשין מדיחן, דאי ס״ד דעדשה היינו אבן של ריחים התחתונה שעליה טוחנין את הזיתים הויא לה כגת עצמה ואמאי סגיא לה בהדחה, והא אנן תנן (שם עד,ב) גת של זפת שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה, וטהרות ויין נסך התם חדא מחתא מחית להו, אלא על כרחיך בכלי שהמשקין מתכנסין לתוכו קאי. ואשכחן לשון עדשה כהאי גוונא דתניא בסוף תוספת ערובין (תוספתא פ״ח הי״ד) אין ממלאין בעדשה בשבת, ובבראשית רבה בפרשה בהיותם כואבים (פ,ט) ולא יטול עדשה מלאה חמין ויתן על גבי כריסו בשבת.
מאי ממל מפרכתא. והיא אבן שמפרכין בה את הזיתים קודם טחינה, דאי ס״ד היינו רחים העליונה הא בהדיא קתני לה בברייתא דלא מזדבנא. וכ״ת דילמא ברייתא פליגא אמתני׳ בהא כי היכי דפליגא גבי עבירין וגלגל וקורה היכא דא״ל הוא וכל מה שבתוכה, לא ס״ד, דהא ממל דמתניתין דפרישנא מפרכתא היינו מפרכות דקתני בברייתא דמכורין, ואפ״ה קתני התם דלא מכר את הריחים העליונה, דש״מ (נמי) [דמ]פרכתא לאו ריחים העליונה היא.
בתולות כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורה. כלומר שמכניסין אותן תחת הקורה ומעמידין אותן עליהן בשעה שרוצין להגביה מעל הקופות של זיתים. עבידין כבשי. והן כמין נשרים עבים שנותנים על גבי הזיתים והענבים תחת הקורה לכבשן כדי שיצא מהן היין והשמן. גלגל חומרתא. היא אבן גדולה שיש לה נקב באמצע כעין חומרתא ותוחבין לה בנקב עץ ארוך עשוי כגלגל וראשו תחוב בקורה בנקב מפולש, וראשו של עץ יוצא מלמעלה ותוחבין בו עץ בצדו מלמעלה כדי לאחוז בו ולסבבו כדרך שמסבבין ברחים של יד, וכל זמן שזה מסבב העץ עולה דרך הנקב שבקורה והאבן עולה מן העץ ומסבבת את הקורה. קורה קורה. כמשמעה אבל הריחים לא איירי בה תנא דהאי מתניתין, דכיון דתחתונה מכורה ועליונה אינה מכורה לא פסיקא ליה, ומילתא דפסיקא ליה קתני דלא פסיקא ליה לא קתני:
נב. ת״ר המוכר את בית הבד מכר את הרחים ואת היקבים ואת המפריכות מכר את הרחים התחתונה אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. וליתה להא מתניתא לא לגבי עבידין ולא לגבי גלגל ולא לגבי קורה ולא לגבי שקין ומרצופין, דבהדיא קתני במתני׳ דאי א״ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, ומדלגבי עבידין וגלגל וקורה מהני גבי שקין ומרצופין נמי מהני. ודקתני נמי מכר את הריחים התחתונה דוקא במחוברת, אבל במיטלטלת כעליונה דמיא דאינה מכורה, דתרויהו חד טעמא נינהו. דכשתמצא לומר דלאו אדעתא דעליונה קא נחית ה״ה נמי לתחתונה היכא דמיטלטלת, דתרויהו חדא מלאכה הוא דמשמשי ולא סגיא ליה בחדא מיניהו לחודה. והאי דמזדבנא במחוברת לאו משום דדעתיה עלויה הוא אלא משום דמיחברא ומגופה דבית הבד היא. ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי אלעזר במכתשת הקבועה (לעיל פה,ב) הנ״מ במוכר את הבית דלדירה קאי וסגיא לה דלדירה בלא מכתשת, אבל בית הבד דלמטחן ביה קאי אפילו רבנן מודו דרחים המחוברת לקרקע בית הבד כקרקע דמיא דגופה דבית הבד היא. ובדין הוא דהוה ליה לפלוגי בתחתונה גופה, ואורחא דמילתא קתני דתחתונה אורחה למהוי מחוברת ועליונה מטלטלת. ועליונה אצטריכא ליה, סד״א כיון דמכר את התחתונה דעתיה נמי אעליונה דהא לא סגיא ליה בחדא מיניהו לחודה, קמ״ל דלא מהך טעמא דפרישנא.
הילכך המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות ואת הסירים שמחמין בהן מים ליתן על גבי זיתים כדי שיצא שמנן, ואת היקבים שהן הגתות שבה, כדכתיב (ישעיה טז,י) ויין ביקבים לא ידרוך הדורך, וכתיב נמי (יואל ב,כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר, ואת הרחים התחתונה שנותנין עליה את הזיתים בזמן שמחוברת לקרקע. אבל לא את העליונה, וה״ה לתחתונה בזמן שאינה מחוברת, ולא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:
ז. המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך וב״כ לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים. מאי טעמא, דהני מאני כולהו ברוב מרחצאות לאו דבעל המרחץ נינהו כדברירנא לעיל (סי׳ ו). וסופא נמי היינו כולהו רשותא באנפי נפשיהו נינהו, דהא לא שכיחי ברוב מרחצאות, ואמטול הכי חשיבו למפלג רשותא לנפשיהו, ומידי דחשיב למפלג רשותא לנפשיה לאו אורחיהי דאיניש לאדכוריה בכלל אלא בפרט. ועוד משום דלא שייך בהו לישנא דמה שבתוכה כלל, דהא מאבראי קיימי. דיקא נמי מדלא קתני לא מכר לא את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים שבתוכה כדקתני גבי חצר לענין מרחץ ובית הבד ש״מ. הילכך אי אמר ליה מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצראנהא קני כדבעינן למימר קמן. ואי לא א״ל כל תשמישיו ומצר ליה מצראי בראי וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמין כלום נמי קני. ואי ליכא חדא מהני לא קני:
אמר המאירי המוכר בית הבד בסתם מכר את הים ופירשו בגמ׳ אבן גדולה ועגולה בנויה על גבי אצטבא וצוברין בה מזיתי המעטן וכותשין אותה לתוכה ואת הממל והוא העלי שכותשין בו זיתים אלו קודם שיעצרום בקורה ואת הבתולות והם כלונסות של ארז עומדין זקופים זה מכאן וזה מכאן לצרך לולין לשני ראשי הקורה להעמידה גבוהה שלא תפול על הזיתים בעת שאדם דש את הזיתים עד שיגלגלוה דרך בם והם תקועים מצד ראשיהם התחתונים בגופו של בד ומפני זה נמכרים עמו אבל לא מכר את העמודים והם לוחות ונסרים רחבות ומעמידין אותם על הזיתים והקורה טוענת על אותן הלוחות ולא את הגלגל והוא העץ הנקוב הסובב את הלול ובהיקפו מורידין את הקורה או מעלין ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו כלם מכורים וגדולי המחברים פסקו שאף בזו לא מכר את הגלגל ואת הקורה כבריתא האמורה בגמ׳ והוא תמה ור׳ אליעזר אומר מכר את הקורה והלכה כת״ק ובגמ׳ הוסיפו על דברים אלו שמכר את הנסרים והם לוחות עשויות כמין סלון מונחות בפי בית הבד והשמן זב דרך בו ליקב וכן מכר את היקבים והוא הכלי שהשמן יורד לתוכו ובמקום שכובשין אותם בין שתי ריחים מכר את התחתונה שהם נכתשות לתוכו ולא מכר את העליונה הכותשת ואם אמר כל מה שבתוכו הכל מכור אבל לא מכר את השקים או המרצופים והוא מין שקים גם כן וכונסין בהם את הזיתים שלא בבית הבד:
אמר המאירי המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים והם הנתונים על גבי קרקע המרחץ שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע או שלא יטנפו רגליהם ולא את הספסלים העשויים לישב עליהן בחצר ויש גורסין הספלים שנותנין בהם מים לרחוץ ולא את הוילאות שמסתפגין בהם בשעה שיוצאין מן המרחץ ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורין ואעפ״כ לא מכר את המגורות של מים והם שמכנסין לתוכן מים ששואבין משם ליתן ביורות בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא את האוצרות שמכנסין העצים לשם:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחת שתי משניות אלו בגמרא אלו הן:
היקמים והם הכלים ששואבין בהם מתוך המגורות הואיל ומיטלטלין הם הרי הם כאלו שהזכרנו שלא נמכרו בכלל המרחץ אא״כ אמר לו הוא וכל מה שבתוכו ומ״מ אע״פ שאמרו שהנסרים והספסלים או הספלים והוילאות והיקמים לא נמכרו אא״כ אמר הוא וכל מה שבתוכו מ״מ מקומות שכל אלו מונחים בהם הרי הם בכללו ונמכרו בכלל המרחץ והוא שאמרו שהמוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ובית היקמים ובית הספסלים ובית הוילאות אבל לא הם עצמם על הדרך שביארנו ואם אמר לו מה שבתוכו כלן מכורים חוץ מן המגורות והאוצרות שנזכרו במשנה ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו הרי כלן מכורין ויש בזו נסחא אחרת וזה עיקר:
גמרא אבל לא העליונה ולא את העבירים ולא את הגלגל לא את הקורה ולא את שקין ולא את המרצופין ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין רבי אליעזר אומר כו׳ כצ״ל ונ״ב כן הוא בס״א:
ר״ש בד״ה הממל ואת בתולת כו׳ מטלטלי הן ובגמרא כו׳ כצ״ל:
אמר רבה אמר רב נחמן: אם החזיק בחולסית קנה בכך אף את המצולה. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, דהא [שהרי] אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן — קנה כולן! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] שיש לשדות שימוש אחד, הוא שאנו אומרים שיקנה, משום דסדנא דארעא חד [שהסדן, התשתית של הקרקע אחד] הוא, אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד [כאן זה שימוש לחוד וזה שימוש לחוד] ולא יקנה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבכל זאת בחזקה שמחזיק אחת מהן קונה אף את השניה.
Rabba actually said that Rav Naḥman said: If one sold another a sand field and a pond, and the buyer took possession of the sand field, he has also acquired the pond. The Gemara asks: This is obvious, as Shmuel says: If one sold ten fields to another in ten different regions, once he takes possession of one of them, he has acquired them all. The Gemara explains why Rav Naḥman’s statement was nevertheless necessary: It is necessary lest you say that there, in the case of the ten fields, the land is all located in one geographic block with a single use, and therefore all the fields are acquired together. But here, in the case of the sand field and the pond, this, the sand field, has a distinct use, and that, the pond, has a distinct use, and therefore taking possession of one of them should not effect acquisition of the other. Therefore, Rav Naḥman teaches us that if the buyer took possession of the sand field, he has acquired the pond as well.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : בהַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמֶּמֶל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת ג אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲבִירִים וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה ד וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הוּא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַקּוֹרָה.:
MISHNA: One who sells an olive press without specifying what is included in the sale has sold with it the yam and the memel and the betulot, the immovable elements of the olive press. But he has not sold with it the avirim and the galgal and the kora, the movable utensils of the olive press. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the olive press, even the movable utensils. Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the kora as well, as it is the most fundamental element of the olive press.
ערך טלפח
טלפח – א(בבא בתרא סז:) מכר את הים (גמרא) ים טלפחא פי׳ מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין ריחים גדול׳ ונותנין על הזיתים בבית הבד כדי שיוכתשו ויצא שמנן ונקראת טלפתא מפני שתחילת בריאתה כעדשה ועדשה בלשון ארמית טלפחא ומניחין אותן על הזגין ואותו יין שיוציא מהן נקרא תמד והן העיגולין דקאמר עיגולי הגת והן העדשין דקאמרינן הדפין והלולבין והעדשין מדיחן (עבודה זרה לח:) בטלפחי וחלא כולי עלמא לא פליגי דאסיר (א״ב הרומיים קוראים בלשונם למין נסר או כלי עגול ובפרט אם הוא של שמן עדשה תרגום ונזיד עדשים ותבשיל דטלפחין).
ערך ים
ים – ב(בבא בתרא סז:) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל פי׳ בגמרא ים טלופתא יש אומרים עיגולין עצמן ויש אומרים עדשה והיא אבן עשויה בעיגולין לסחוט עליה זיתים או ענבים.
ערך ממל
ממל – ג(פרק קמא דמעשרות) נוטל מן העקל ומן הממל (בבא בתרא סז:) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל (גמרא) ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא פי׳ אבנא דחקיק בה בחלון ומביאין עץ גדול ומכניסין צידו אחד באבן וצידו אחד בקורה וטוחנין בו זיתים וקורין אותו מפרכתא ושמו בלשון ישמעאל ואד ובלשון ארמי מצרא זיירא וי״א אבן שמשימין על הזתים ומשברו וי״א הבור העליון שכותשים בו הזיתים.
ערך עכר
עכר – ד(בבא בתרא סז:) לא מכר את העכירין ולא את הגלגל פי׳ בתשובות עכירין בנון תנן והן כבשי שכובשין את הזתים בבית הבד והיא קורה פ״א מכירין הן העגילין דתנן (כלים פרק יא) הכירים ופי׳ כבשי והם גלגלי אבנים נקובות באמצע וטוחנין וכובשין בהן הזתים.
א. [לינזען.]
ב. [איין רינדע זאך.]
ג. [אליווען שטאמפף.]
ד. [פרעס ברעט.]
מתני׳ המוכר את בית הבד – בית שהבד בו ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי.
מכר את הים – בגמ׳ מפרש דהיינו בד עצמו כדקמפרש ואזיל ונראה בעיני דכל הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד מיטלטלי הן כדאמרן נמי (לעיל ד׳ סה.) גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת.
הממל הבתולות – בגמ׳ מפרש וקבועין הן.
עבירים וגלגל וקורה – מיטלטלי הן ובגמ׳ מיפרשי כולהו.
ובזמן שאמר לו הוא – הבית של בד וכל מה שבתוכו אני מוכר לך כולן מכורין ודוקא הני הצריכין לבית הבד אבל שאר תשמישין שמונחין בתוכו להשמר אינן מכורין.
מכר את הקורה – כדמפרש טעמא בגמרא דהיינו עיקר בית הבד.
המשנה הרביעית והכונה יבאר בה מכירת בית הבד ואמר על זה המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר את העמודים ואת הגלגל ולא את הקורה בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה אמר הר״ם ים האבן שטוחנין בו את הזיתים וממל האבן שטוחנין את הזיתים למעלה בתולות כלונסות של ארז שמעמידין בהם את קורת הבד העמודים הם הנסרים הכבדים שמכבידין אותן את האמתחות ששמין בהם את הזיתים הכתותין ועליהם נתלית האבן וכובשן וגלגל שמגלגל האבן ומגביהה אותה ומכביד על הזיתים והשמן יוצא:
א משנה המוכר בית הבד — מכר בכלל זה את הים ואת הממל ואת הבתולות, שהם מכשירי בית הבד (ועניינם מבואר בגמרא), מפני שכולם קבועים בקרקע בית הבד. אבל לא מכר בכלל בית הבד את העבירים ואת הגלגל ואת הקורה, שהם מכשירי בית הבד המיטלטלים. ובזמן שאמר לו שהוא מוכר ״הוא (בית הבד) וכל מה שבתוכו״ — הרי כולן מכורין. ר׳ אליעזר אומר: המוכר בית הבד — מכר את הקורה משום שהיא עיקרו של בית הבד.
MISHNA: One who sells an olive press without specifying what is included in the sale has sold with it the yam and the memel and the betulot, the immovable elements of the olive press. But he has not sold with it the avirim and the galgal and the kora, the movable utensils of the olive press. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the olive press, even the movable utensils. Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the kora as well, as it is the most fundamental element of the olive press.
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : יָם טְלָפְחָא מֶמֶל א״ר אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מַפְרַכְתָּא בְּתוּלוֹת א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּלוֹנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהֶן אֶת הַקּוֹרָה עֲבִירִים כִּבְשֵׁי גַּלְגַּל חוּמַרְתָּא קוֹרָה קוֹרָה.
GEMARA: The Gemara explains the terms used in the mishna. The yam is the lentil, the round stationary container into which the olives are placed before being crushed. As for the memel, Rabbi Abba bar Memel said: This is the crusher, the utensil used to pound and crush the olives. As for the betulot, Rabbi Yoḥanan said: These are the cedar posts [klonsot] that support the beam of the olive press. The avirim are the pressers, wooden boards that are placed on top of the crushed olives, and upon which the beam is lowered in order to press the olives. The galgal is the ḥumrata, a round stone that is placed on the beam to weigh it down. The kora is the heavy wooden beam used to press down upon the olives and thereby extract the oil.
פיסקא ים טלפחא – לועזין מיי״ש שאוצרין בהו:
ממל – מפרכתא. זה כמו קורנס שמפרכין בו 1הענבים שהן עיקר תשמישי הבד:
כלונסאות – אלו עצים שעומדים מיכן ומיכן לקירה ונקובין ומשימין בריח מזה לזה ומעמידי׳ הקורה על הבריח. עכירין כבשי אותן קצעין שמשימין על הקרשים (דין): קורה קורה ממש:
1. נראה דצ״ל הזיתים.
ערך בתולות
בתולות – א(בבא בתרא סז:) אמר רבי יוחנן כלונסות של ארז והן מוטות כדכתי׳ וישאוהו במוט בשנים (ראש השנה כב:) מביאין כלונסות שהן עצים עבים ארוכים.
א. [צווילינג, צווייא קליינע ברעטר.]
גמ׳ טלפחא – היא עריבה שקורין מיי״ט עגולה כעדשה ועדשה קרי לה בברייתא במסכת ע״ז (דף עה.) עדשים מתרגמינן טלופחין.
ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא – אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים ולפי שהוא תשמישי בית הבד הוא מכור בכלל בית הבד ואע״ג דמיטלטל ולשון ראשון מפירושי ר׳ חננאל ועיקר.
כלונסות – אותן שנועצין בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח ובלע״ז קורין להן יזמיילי״ן תאומים ויש מקומות שקורין שרור״ש אחיות.
כיבשי – נסרים שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה עליהן לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מזדבני.
חומרתא – ויי״ן בלע״ז שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה.
קורה – דמתני׳ היינו קורה כמשמעה שגם בבבל קורין לה כן.
ים טלפחא – היינו עדשים דסוף מסכת ע״ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א״ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש״י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע״פ התוספת׳ ומצריך ניגוב לגת (ור״ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי׳ בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וא״ת לר״ת אמאי לא חשיב במתניתין בד עצמו דמכר וי״ל דפשיטא הוא שהוא עיקרו של מכר ולא נקרא בית הבד אלא על שם בד ויקבים נמי דקתני בגמ׳ אינו בד עצמו אלא כמו שפירש בערוך יקבים סלים שמביאים בו זיתים והתם נמי גבי מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הא דלא חשיב גת עצמו מפני שאין רגילות שיטמא לפי ששומרים אותו מליטמא מפני חשיבותו שלא ימצאו אחר מזומן אם יטמא זה וגם אין כל היד ממשמשין בו שהוא כבד ואי אפשר לטלטל ועוד שכבר פי׳ דין גת לענין יין נסך דבעי ניגוב והוא הדין לענין טהרות וא״ת בשלמא לפ״ה דכל הנהו דמכר הן מחוברין אלא לר״ת שמפרש טלפחא עיגול של טיט שאינו מחובר ויקבים סלים אמאי מכר כיון שאינן מחוברין וי״ל מפני שאינן חשובין כ״כ ובטלים אגב בד גופיה א״נ לפי שאין עובדין אלא לכך.
ים טלפחא. והיא שקורין אלערסהלה והיא כמו אבן של ריחים בנויה על גבי איצטבא שעליה טוחנין את הזתים. ממל מפרכתא והיא הריחים העליונה שמהלכת על הזתים וטוחנן אותם. בתולות כלונס של ארז שמכניסין תחת הקורה ומעמידין אותה עליה בשעה שמגביהין אותה מעל הטיפות של זתים. עכירים כבשי. הן כמו לוחים ועצים שנותנים אותם על הקופות של זתים וגם על הענבים הדרוכין כדי שתרד עליהם הקורה וכובשת אותם ומוציאה כל מה שבתוכה. גלגל חומרתא. והוא העץ המגולגל המעלה את הקורה שקורין לו אלמגזל. תנו רבנן המוכר בית הבד מכר את בית הסורים שהוא הבור שיורד לו הזתים בשעה שהן נכבשים תחת הקורה. ובית היקבים הבור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. מפרכות היינו ממל שהוא מפרכתא. ריחים התחתונה נראין הדברים שהיא הנקראת ים שעליה טוחנין את הזתים. ריחים העליונה לא נתברר לנו איזו היא. הרא״ם ז״ל.
מתניתין: ולא את השקין ואת המרצופין מפני שאפשר בסלי בסרים שמכניסים בהם הזתים ודורכין עליהם המפרכות וזה שאמרו מכר הנצרים והיקבים וכולן מקלפי דקלין. המוכר את המרחץ מכר בית הנסרים. הנסרים הם שמניחים אותם על הדוד הגדול שבו המים החמים פעמים שאינם רוצים שיצא מהם הבלא למרחץ ומכסים אותו בהם והבית שמצניעים הנסרים בתוכו הוא מכור עם המרחץ. הראב״ד ז״ל.
והרא״ם ז״ל פירש נסרים הן עשוין במרחצאות על גבי האיצטבאות מקום שבני אדם פושטים בגדיהם דיש מקומות שעושים נסרים בבית החיצון של המרחץ כדי שישבו עליהם בני אדם היוצאים מן הבית הפנימי. יקמים הם ספלים של עץ שמשתמשים בהם בבית המרחץ ונותנים בהם מים לפני כל אחד ואחד והוא שקורין לה אקבא״ב. וילאות קורין לה סת״ר תולין אותם במקום שפושטים את בגדיהם ובמקום שרוחצים שם בשעה שהם יוצאין. הרא״ם ז״ל.
והראב״ד ז״ל פירש וכן בית הספלים בית הוילונות לקנח בהם הרוחצים או יריעות שעושים מהם וילון לרוחצים שהם ישנים שם אחר הרחיצה והבתים שהם ישנים בם נמכרים שהם נזכרים על שמם אבל לא הכלים עצמם מפני שמשתמשין בהם תשמישים אחרים שלא בשעת הרחיצה ואינם מיוחדים לאותה מלאכה בלבד אבל הבריכות שמכניסים בהם המים למרחץ ואת בית כינוס העצים שאינם מכורין גם אלה מפני שיש להם שם בפני עצמו כמו שפירשתי בבית המרחץ ובית הבד במכירת החצר ועוד שאין תשמישן מיוחד למרחץ בלבד כי לכל צרכיו הם מספיקין ואפילו ייחד אותם למרחץ. עד כאן.
בין בימות ההמה בין בימות הגשמים. פירוש מספיקות בימות החמה ובימות הגשמים כמו שביל קבוע בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל אם אינם מספיקות אלא בימות הגשמים מכורים ואין לפרש או בימות החמה או בימות הגשמים דלא שכיח שמספיקות בימות החמה ולא בימות הגשמים. תוספות הרא״ש ז״ל.
ב גמרא ומבארים את המונחים השונים הנזכרים במשנה: ״ים״ — טלפחא (=עדשה), שהוא המקום העגול שבו שמים את הזיתים לכתישה, קודם כבישתם. ״ממל״ — אמר ר׳ אבא בר ממל: הכוונה היא למה שקרוי בארמית מפרכתא, המכשיר בו פורכים וכותשים את הזיתים. ״בתולות״ — אמר ר׳ יוחנן: אלה כלונסות עמודים של ארז שמעמידין בהן את הקורה. ״עבירים״ מהם? הריהם מה שנקרא בארמית כבשי, לוחות עץ שמניחים על הזיתים, ועליהם מורידים את הקורה. ״גלגל״ — חומרתא, אבן עגולה שמניחים על הקורה. קורה — היא הקורה הכבידה של בית הבד שכובשים בה את הזיתים.
GEMARA: The Gemara explains the terms used in the mishna. The yam is the lentil, the round stationary container into which the olives are placed before being crushed. As for the memel, Rabbi Abba bar Memel said: This is the crusher, the utensil used to pound and crush the olives. As for the betulot, Rabbi Yoḥanan said: These are the cedar posts [klonsot] that support the beam of the olive press. The avirim are the pressers, wooden boards that are placed on top of the crushed olives, and upon which the beam is lowered in order to press the olives. The galgal is the ḥumrata, a round stone that is placed on the beam to weigh it down. The kora is the heavy wooden beam used to press down upon the olives and thereby extract the oil.
הכל
(4) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן ההַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת נסרים וְאֶת הַיְּקָבִים וְאֶת הַמַּפְרֵכוֹת וְאֶת הָרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנוֹת אֲבָל לֹא הָעֶלְיוֹנָה וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הוּא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ ו לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבִירִים וְלֹא אֶת הַשַּׂקִּין וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין.
The Sages taught in a baraita (Tosefta, 3:2): One who sells an olive press without specifying what is included in the sale has sold with it the boards that are fixed in place to hold the olives; and the vats for collecting the oil, and the crushers, used to pound and crush the olives before pressing them, and the lower millstone, i.e., the stationary millstone base; but not the upper millstone. But when the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the olive press, he has not sold the wooden boards that are placed on top of the crushed olives when they are being pressed, nor has he sold the sacks, nor has he sold the leather bags for carrying the olives, as these are all movable goods that are not specifically part of the olive press.
הנסרים – הם הקרשים שמשכיבין על גבי התמד ויש אומרי׳ אלו אותם שמקיפין אותן סביב לתמד וקושרין שלא יתפזרו הענבים אילך ואילך:
היקבים – הם הסלים שמביאין בהם הזיתים מן השדה לבית הבד:
ריחים התחתונים – שהיו טוחנים בהן הזיתים ואחר כך משימין הזיתים ביקב כדי להוציא השמן יפה וכל הני שייכי לבית הבד לפיכך נמכרין הם:
העליונה – דהיינו הרכב אינה נמכרת דלא שייכא היא בהדי בד בלבד:
השקין – אלו השקין עצמן שהיו מביאין הענבים או הזיתים בהם לאותו כלי שהוא חוץ לכרם שהוא הולך ובא מכרם לבד ומבד לכרם והוא עשוי מן עור מרצופין שלועזין מאל״ש:
ערך יקב
יקב – א(בבא בתרא סז:) המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים פי׳ הנסרים הן הקרשין שמשכיבים על הזיתים לעצרן היקבים הן הסלים שמביאין בהן הזיתי׳ מן השדה לבית הבד.
א. [קארב וואס מען פרעסט אין זייא דעם וויין.]
תנו רבנן המוכר את בית הבד מכר את בית הסירים, שהוא הבור שיורד אליו השמן היוצא מן הזיתים בשעה שהן נכבשין תחת הקורה. ובית היקבים, הבור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. ואת המפריכות, היינו ממל שהוא מפרכתא. ריחים התחתונה, נראין הדברים שהיא הנקראת ים שעליה טוחנין את הזיתים. ריחים העליונה, לא נתברר לנו אי זו היא:
מתני׳. המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים וכו׳. נסרים, הן עשויין במרחצאות על גבי האיצטבאות, מקום שבני אדם פושטין את בגדיהן. ויש מקומות שעושין נסרים בבית החיצון של מרחץ, כדי שישבו עליהן בני אדם היוצאין מן הבית הפנימי. יקמין, הן ספסלאות של עץ שמשתמשין בהן בבית המרחץ ונותנין בהן מים כל אחד ואחד, והן שקורין להן אקאב. וילאות, קורין להן סתור, תולין אותן במקום שפושטין את בגדיהן ובמקום שרוחצין שם בשעה שהן יוצאין:
מכר את הנסרים – אינם כיבשי דא״כ תקשי אמתני׳ דהתם קתני לא מכר והכא קתני מכר אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם ובתוספתא גרס מכר את היצרים ונראה דנצרים גרס והיינו עקל בית הבד שקושרין בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו.
יקבים – היינו ים החקוקה ועשויה כעין יקב וכדכתיב (יואל ב) והשיקו היקבים תירוש ויצהר והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב.
המפרטת – היינו ממל דמתני׳ דפרישנא לעיל מפרכתא.
הריחים התחתונה – קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותן במפרכות ואח״כ טוחנין בריחים ואח״כ עוצרין אותן בבית הבד והכי אמרינן במנחות (דף פו.).
ושקין ומרצופין – לשאת בהן זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין הן של עור והשקין מנוצה של עזים וכל דמטלטל לא מזדבן.
ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: המוכר בית הבד — מכר את נסרים שקבועים להחזיק בהם זיתים, ואת היקבים מקום מאגר השמן, ואת המפרכות שבהן פורכים וכותשים את הזיתים לפני הכבישה, ואת הריחים התחתונות האבן התחתונה, הקבועה, אבל לא את העליונה, ובזמן שאמר לו: ״הוא וכל מה שבתוכו״ — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, גם אם אמר ״כל מה שבתוכו״, לא מכר לו לא את העבירים לוחות שמניחים על הזיתים תחת הקורה בשעת כבישה, ולא את השקין ולא את המרצופין (שקי עור) שנושאים בהם את הזיתים, שכולם מיטלטלים, ואינם שייכים דווקא לבית הבד.
The Sages taught in a baraita (Tosefta, 3:2): One who sells an olive press without specifying what is included in the sale has sold with it the boards that are fixed in place to hold the olives; and the vats for collecting the oil, and the crushers, used to pound and crush the olives before pressing them, and the lower millstone, i.e., the stationary millstone base; but not the upper millstone. But when the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the olive press, he has not sold the wooden boards that are placed on top of the crushed olives when they are being pressed, nor has he sold the sacks, nor has he sold the leather bags for carrying the olives, as these are all movable goods that are not specifically part of the olive press.
הכל
(5) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַקּוֹרָה שֶׁלֹּא נִקְרָא בֵּית הַבַּד אֶלָּא עַל שׁוּם קוֹרָה.:
Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the heavy wooden beam used to press down upon the olives, as it is called an olive press [beit habad] only due to this beam, the most essential part of the press, and this beam is otherwise known as a bad.
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ובאה אחריה המשנה החמישית לבאר ענין החלק החמישי במכירת בית המרחץ ואמר על זה המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים אמר הר״ם נסרים לוחות ששמין עליהם הבגדים וספסלים כסאות וילאות כעין יריעות שחוגרין כעין סינר לכסות את הערוה בהם במרחץ:
ר׳ אליעזר אומר: המוכר בית הבד — מכר את הקורה שכובשים בה את הזיתים, משום שלא נקרא בית הבד אלא על שום (שם) הקורה שהיא הקרויה בד (עץ), והיא עיקרו של בית הבד.
Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the heavy wooden beam used to press down upon the olives, as it is called an olive press [beit habad] only due to this beam, the most essential part of the press, and this beam is otherwise known as a bad.
הכל
(6) מתני׳ מַתְנִיתִין : זהַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִין וְאֶת הַסְּפָלִין וְאֶת הַבֵּלָנִיּוֹת בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר לֹא אֶת הַמְּגוּרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת אוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים.:
MISHNA: One who sells a bathhouse without specifying what is included in the sale has not sold with it the boards that are placed on the floor, nor has he sold the basins or the curtains [habilaniyot]. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the bathhouse. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the bathhouse, he has not sold the tanks of water, nor has he sold the storerooms for wood, as an explicit sales agreement is required for these matters.
פיס׳ הנסרים – בית המרחץ שלהן היה עשוי מאבני שיש וכשהאש בוער מתחתיו מתחמם השיש מאד ומשימין נסרים על גבי הרצפה של שיש כדי שיעמדו עליהן הרוחצין:
ספלים – גביעין שמזריקין מהן המים עליהן:
מגורות המים – מקוואות המים שמכניסין אותן דרך סילון למרחץ:
ערך מגור
מגור – א(תרומות פרק ד) מי שהיו פירותיו במגורה. (בבא בתרא סז:) לא מכר את המגורות של מים פי׳ בריכות של מים כמו נהרסו ממגורות. (כלים פרק ט׳) מגורות שלה טמאות פירוש חדרים קטנים של תיבה ובלעז עודרי. (עירובין ע:) ישראל ועכו״ם ששבתו במגורה. (פסחים ט. נדה יד עבודה זרה מא) חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות פירוש מקום שמכניסין בו התבואה כמו העוד הזרע במגורה מסתברא גר העיקר כדכתיב יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו.
א. [מאגיצין.]
מתני׳ הכי גרסינן בסדר המשנה המוכר את בית המרחץ – בית שעשוי לרחוץ בו וג׳ בתים הן זה לפנים מזה כדאמרינן ביציאות השבת (שבת דף י.) פנימי לרחיצה חיצון שעומדין שם מלובשין בינוני שפושטין שם בגדיהם ובתוספתא קתני בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים.
הנסרים – שנותנין על גבי קרקע המרחץ ועומדין עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהן ומשום דמטלטלי לא מיזדבני.
ספלים – לתת בהן מים לרחוץ ומיטלטלין.
ווילאות – מסך כנגד הפתח ולי נראה בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית.
לא מכר מגורות של מים – בריכות מים ששופכות מים למרחץ.
ולא אוצרות של עצים – שהיו לחמם בהן המרחץ והיינו טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהם אפי׳ בתוך ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהן כמו חיטי ושערי. מגורות כמו נהרסו ממגורות (יואל א) כיוצא בו מגורה שהיא מליאה פירות (פסחים דף ט.).
לא מכר את הנסרים – נראה לר״י דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפרק כירה (שבת דף מ.) אלא א״כ היו חמין שלו מחופים בנסרים.
ג משנה המוכר את המרחץ — לא מכר את הנסרין ששמים על רצפת בית המרחץ ואת הספלין ואת הבלניות (וילונות). בזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שבתוכה״ — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לו לא את המגורות (מאגרים) של מים ולא את אוצרות של עצים, שעליהם צריך לעשות הסכם מפורש.
MISHNA: One who sells a bathhouse without specifying what is included in the sale has not sold with it the boards that are placed on the floor, nor has he sold the basins or the curtains [habilaniyot]. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the bathhouse. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the bathhouse, he has not sold the tanks of water, nor has he sold the storerooms for wood, as an explicit sales agreement is required for these matters.
הכל
(7) גמ׳ גְּמָרָא : ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן חהַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ מָכַר אֶת בֵּית הַנְּסָרִין וְאֶת בֵּית הַיְּקָמִין וְאֶת בֵּית הַסְּפָלִים וְאֶת בֵּית הַוִּילָאוֹת אֲבָל לֹא אֶת נְסָרִין עַצְמָן וְלֹא יְקָמִין עַצְמָן וְלֹא סְפָלִים עַצְמָן וְלֹא וִילָאוֹת עַצְמָן וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין ט בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַבְּרֵיכוֹת הַמְסַפְּקוֹת לוֹ מַיִם בֵּין
GEMARA: The Sages taught in a baraita (Tosefta, 3:3): One who sells a bathhouse without specifying what is included in the sale has sold with it the storeroom for the boards, and the storeroom for the implements called yekamin, and the storeroom for the basins, and the storeroom for the curtains [vilaot], but he has not sold the boards themselves, nor the yekamin themselves, nor the basins themselves, nor the curtains themselves. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the bathhouse. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the bathhouse, he has not sold him the pools that supply him with water, whether
הוילאות – אלו הבגדים שפורשין כנגדן לפתח המרחץ כעין וילון. כל הני לא שייכי למרחץ:
מכר את בית הנסרים – שמצניעין שם הנסרים כן הכי נמי בית היקמין:
יקמין – אלו בגדים שמעטפין ראשיהם במרחץ מפני החום שלא יזיק להם בראשם וכל הני בנינים שייכי למרחץ ולא הוי מטלטלין דה״נ קתני מתני׳ לקמן:
ערך יקמין
יקמין – א(בבא בתרא סז:) המוכר את המרחץ מכר את הנסרים ואת בית היקמין פי׳ יקמין אלו בגדים שמעטפין ראשיהן במרחץ מפני החום שלא יזיק להם.
ערך גלגל
גלגל – ב(פסחים צד:) חכמי ישראל אמרו גלגל קבוע ומזלות חוזרין (בבא בתרא עה) האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. (שבת קנא:) כי בגלל הדבר הזה תנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. (ויקרא רבה פרשת אשרי משכיל אל דל) אמר רבי איבו כתיב נתון תתן לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא והוא עובר על הכל עולם הזה דומה לגלגל אנטליא וכבר פירשנו אותו בערך אנטל. (בבא קמא צב) עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון. (בבא בתרא סז) לא את הגלגל ולא את הקורה ומפרש בגמ׳ גלגל חומרתא פירוש אבן גדולה ויש בה נקב על כן נקרא חומרתא שהיא כעין טבעת כדגרסינן חומרתא דמריש פטור אבל אסור בר חומרתא ומכניס אותה בראש הקורה השוכבת על הזיתים כדי שתכבד (עירובין קד) וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת. (סנהדרין קח) תניא רבי יוסי בן דרומסקית אומר אנשי דור המבול לא נתגאו אלא בגלגל העין שדומה למים כלומר הלכו אחר עיניהן (ובסוף מדות) לשכת הגולה שם היתה בור הגולה והגלגל נתון עליו וכבר פירשנו בערך בר ויש מדמים זה הגלגל לגלגל דבית הבד ואומר שזה מכביד על הקורה שעל בית הבד.
ערך כבש
כבש – ג(עירובין לד:) פוקו כבשי באגמא פי׳ היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית (אהלות פרק ח) פי׳ שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך (חגיגה יג.) אמר ליה בהדי כבישי דקב״ה למה לך (ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום (מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי׳ יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה (יבמות סט:) ר״א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ״ק בראש השנה יז. בגמרא) א״ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע״פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר״א אומר כובש וכו׳ פי׳ אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר״א דאמר כובש כדאמרן (שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן. (גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי׳ סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה כג) פי׳ כובש הקרקע ואינו עושה חריץ (ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין (סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו׳ (בבא בתרא סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו״ם שכיבשתו (פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל (נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו׳ וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב״ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פרשת את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע״פ שכתוב ש׳ ס׳ אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך.
ערך כדם
כדם – ד(כלים פי״ב) הכידים והכן והכנה טמאים. ס״א כירים ומפרש עכירים כדגרסינן (בבא בתרא סז) מאי עכירין כבשי וכו׳.
ערך תרבץ
תרבץ – ה(בבא בתרא ז.) וחד מטייה תרביצא. (בבא בתרא נט בגמ׳ טרקלין) תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני. (עירובין פח.) פעמים לאיסור והיכי דמי כגון דעבדא להדי תרביצא דביתיה דאמרינן לנטורי תרביצא הוא דעבד (תענית ו) טבח לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי ביה תרביצי פי׳ חצרות מפורש (בבא בתרא סז) כי פליגי דא״ל דרתא ר׳ אלעזר סבר תרביצא משמע שבן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירה של חצר וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהגשם בעל לארץ שנא׳ והולידה והצמיחה לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תשם תרגומו לא תבור פי׳ אחר דלא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה פ״א תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לבן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסליו והשדה מתרבצת ותתיבם בטבת חורשין אותה וזורעין אותה אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי פי׳ אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידין לבא שאין מעכבין להן הגשמים ובטבת יש להן פנאי יותר מכל ימות השנה איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלו׳ לא נסתלק החום אלא ישנים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום (מנחות פב) בתרבינא אמרי וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכלה לא איתמר (חולין מג) איזהו תרבץ הוושט א״ר זירא מבלעתא.
א. [באדע מאנטיל.]
ב. [ראד וואלץ.]
ג. [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען.]
ד. [שטאמפף אייזן צו דוא אליווען.]
ה. [פאר האף.]
גמ׳ בית הנסרין – בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה.
את בית היקמים גרסי׳ בתוספתא יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימין בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא ויש מפרשים יקמים סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ וכל הני בתים מיחברי לבית המרחץ.
אבל לא את הנסרים – דמיטלטלי.
ולא הספלים – גרסינן ואית דגרסי ספסלין שיושבין עליהן בבית המרחץ וראשון עיקר דהא במתניתין נמי ספלים גרסינן.
ד גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: המוכר את המרחץ — מכר את בית הנסרין (מחסן הנסרים) ואת בית היקמין (מחסן של כלים בשם זה) ואת בית הספלים ואת בית הוילאות, אבל לא מכר את הנסרין עצמן ולא את היקמין עצמן, ולא את הספלים עצמן ולא את הוילאות עצמן, לפי שהם מיטלטלים, ובזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שבתוכה״ — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים, בין
GEMARA: The Sages taught in a baraita (Tosefta, 3:3): One who sells a bathhouse without specifying what is included in the sale has sold with it the storeroom for the boards, and the storeroom for the implements called yekamin, and the storeroom for the basins, and the storeroom for the curtains [vilaot], but he has not sold the boards themselves, nor the yekamin themselves, nor the basins themselves, nor the curtains themselves. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the bathhouse. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the bathhouse, he has not sold him the pools that supply him with water, whether
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.